רפלקסים של תינוקות

רוב הפעילות של התינוק בשבועות הראשונים לחייו היא רפלקסיבית. לדוגמא: אם נניח אצבע בתוך פיו, הוא לא יחשוב מה לעשות, אלא יתחיל מיד לינוק כרפלקס. כאשר חושפים את התינוק לאור זוהר, הוא יעצום בחוזקה את עיניו, כי זה מה שהרפלקס גורם לו לעשות. תינוקך נולד עם הרבה תגובות אוטומטיות כאלה. חלקן יעלם תוך מספר שבועות וחלקן האחר יישאר למשך כמה חודשים.

רפלקסים מסוימים משתנים ברבות הזמן להתנהגות רצונית. לדוגמא: תינוק נולד עם רפלקס הגישוש שגורם לו לסובב במהירות את ראשו לכיוון היד שלנו כאשר מלטפים את הלחי שלו או את פיו. רפלקס זה עוזר לתינוק למצוא את הפטמה בזמן האכלה. בימי חייו הראשונים יניע התינוק את ראשו מצד לצד, אל הפטמה וממנה בקשתות הולכות ומתקצרות. בגיל שלושה שבועות לערך, התינוק פשוט יפנה את ראשו ויביא את פיו למיקום שמאפשר יניקה.

יניקה היא רפלקס הישרדותי נוסף שקיים בתינוק עוד לפני הלידה. בדיקות אולטרה-סאונד במהלך ההריון מראות, לפעמים, את התינוק מוצץ אצבע. לאחר הלידה, כאשר פטמה (של שד או של בקבוק) מוכנסת לפיו של התינוק ונוגעת בגג חלל הפה, הוא מתחיל באופן אוטומטי לינוק. הליך זה מתרחש בשני שלבים. בשלב הראשון התינוק מניח את שפתיו סביב לעטרה (האזור הכהה סביב לפטמה) וסוחט את הפטמה בין הלשון והחך. פעולה זו מחייבת את החלב להתחיל לצאת. ואז מגיע השלב השני, היניקה, שבו הלשון נעה מהעטרה אל הפטמה. כל התהליך יוצר תת-לחץ (ואקום), שמבטיח שהשד יישאר לבטח בפיו של התינוק.

שילוב של תנועות יניקה קצובות עם נשימה ובליעה הוא משימה מסובכת יחסית עבור הילוד. לכן, על אף שזו פעולה רפלקסיבית, לא כל התינוקות יונקים בהתחלה ביעילות. בעזרת תרגול הופך הרפלקס למיומנות שכל התינוקות שולטים בה היטב.

ככל שגישוש, יניקה והבאת היד לפה הופכים פחות רפלקסיביים ויותר רצוניים, יתחיל התינוק להשתמש בפעולות אלה כדי לנחם את עצמו. לכן הוא ירגיש נינוח ורגוע כאשר ניתן לו מוצץ או כאשר נעזור לו למצוא את האגודל ולהכניס אותו לפיו.

רפלקס אחר, דרמטי יותר בשבועות החיים הראשונים נקרא רפלקס מורו (רפלקס הבהלה). אם ראשו של תינוקך משנה תנוחות באופן פתאומי או נשמט לאחור, או שהוא נבהל ממשהו קולני או מפתיע, התינוק מגיב בזריקת ידיים ורגליים לצדים ובמתיחת צוואר, ובהחזרה מהירה של הידיים והרגליים למקומם, ואפשר גם שיבכה בקול גדול. רפלקס מורו, שקיים בדרגות עוצמה שונות אצל ילודים מגיע לשיאו בחודש הראשון לחיי התינוק ונעלם לאחר חודשיים.

תגובה אוטומטית מעניינת אחרת היא רפלקס הסייף. כאשר התינוק מסובב את ראשו לצד מסוים היד בצד זה מתיישרת והיד בצד הנגדי מתכופפת כמו בתנוחת מוצא של סיוף. לא צריך להיות מופתעים אם לא נראה את הרפלקס הזה. זו תגובה עדינה ואם התינוק לחוץ או בוכה הוא לא יבצע כלל את רפלקס הסייף. רפלקס זה נעלם בגיל 5-7 חודשים.

אפשר לראות רפלקס נוסף אם מלטפים את כף יד התינוק, הוא לופת מיד את האצבע המלטפת. אם מלטפים את כף רגלו של התינוק הוא מכופף בעוצמה את אצבעות כף הרגל. בימים הראשונים לאחר הלידה הלפיתה של התינוק היא כה חזקה עד שנדמה שאפשר להרימו והלפיתה לא תפתח חרף משקל הגוף שהיא נושאת. מומלץ שלא לנסות להרים כך את התינוק כי רפלקס הלפיתה הוא תגובה בלתי נשלטת שיכולה להשתחרר באופן פתאומי.

בנוסף לכוח שמפגין התינוק בלפיתה הרפלקסיבית, כשרון מיוחד נוסף שיש לו הוא רפלקס ההליכה. הוא אינו יכול כמובן לשאת את משקלו, אבל אם נחזיק אותו מתחת לזרועותיו, ונשגיח על ראשו שלא יישמט, ונאפשר לכפות רגליו לגעת במשטח שטוח, הוא יניע את רגליו אחת אחרי השנייה ויבצע "הליכה". רפלקס זה נעלם לאחר חודשיים, ומופיע שוב כאשר התינוק לומד בצורה רצונית ללכת לקראת סוף שנת חייו הראשונה.

אנחנו מתייחסים אל תינוקנו כחסר הגנה לחלוטין, אבל יש לו כמה רפלקסים הגנתיים. לדוגמא: אם חפץ מתקדם ישר אליו, הוא ייפנה את ראשו וינסה להתפתל אל מחוץ למסלול של החפץ. אם החפץ נמצא במסלול שיחטיא אותו אך במעט במקום להתנגש בו, הוא יתבונן בקור רוח בהתקרבותו של החפץ מבלי להירתע. אכן התינוק תלוי באופן כמעט מוחלט בהוריו, אך אינו חסר הגנה לחלוטין.

רפלקסים של ילודים

להלן כמה רפלקסים נורמליים של ילודים שאפשר לראות את התינוק מבצע אותם במרוצת השבועות הראשונים לחייו. לא כל התינוקות רוכשים ומאבדים רפלקסים אלה בדיוק באותו הזמן, הטבלה הבאה מציגה באופן כללי למה יש לצפות.