כשהגוף מאורגן, ההתנהלות התנועתית נינוחה, יציבה, זורמת ומתבצעת במינימום מאמץ. יש תגובת שרשרת תנועתית בין כל האברים – מכפות הרגליים עד לראש, או מהראש אל כפות הרגליים (הסבר מפורט בהמשך המאמר).
יכולת משוכללת זו תלויה בגיוון ההתנסויות שחווה התינוק, וגם בטונוס השרירי שלו.
טונוס גבוה מדי או נמוך מדי יפריע לתנועה זורמת ויציבה.
תנועותיו של התינוק הן תחילה מגושמות ואקראיות, ולאט לאט, עם ההתנסות והבשלות העצבית והשרירית, נוצרות הפרדות בין האברים, ומושגים עידון, גמישות ודיוק.

​

אחרי הלידה, עמוד השדרה של התינוק הוא ללא שקעים וקימורים. כשהוא שוכב על בטנו, ומרים את ראשו כל פעם למספר שניות, נוצרת הפרדה בין הראש לבין החזה, וכך מתהווה הקשת הצווארית בעמוד השדרה. בהמשך גם החזה מתרומם, וכך נוצרת הפרדה בין החזה לבין האגן, ומתהווה הקשת המותנית בעמוד השדרה. יכולת הפרדה בין הראש, החזה, האגן והגפיים תשרת אותו בכל תנועותיו בהמשך, הן תהיינה גמישות, הדרגתיות ומעודנות.
בהתחלה התנועות הן בעיקר קדימה ואחורה – כיפוף והזדקפות. בהמשך מתפתחות התנועות הצדיות, ולבסוף הפיתולים.

​

בעת שכיבה, כל גופו של התינוק בא במגע עם המזרון, כך ניתנת לו הזדמנות להתוודע אל אברי  גופו. בעת שאיבר אחד מגופו מתרומם, אברים אחרים בגופו נלחצים ומשמשים כמשען ולתמיכה. הלחיצות והמגע הברור של אברי הגוף בתנוחות השונות יוצרים מודעות לתמונת גופו. מבהירים לו מהם הברכיים, כפות הרגליים, הצלעות, הכתפיים, המרפקים, הראש וכו'. ככל שהמודעות ותחושת האברים והמפרקים ברורות יותר, כך השימוש בהם זמין ויעיל יותר. 

​

במצב שכיבה, יש לתינוק שטח משען רחב, אך טווח תנועתו מוגבל. לעומת זאת,  בישיבה ובעמידה שטח המשען הוא קטן, וטווח התנועה הוא רחב וחופשי. המוגבלות והמאמץ התנועתי במצב של שכיבה, הם אלה שמגבשים את חוזק השרירים וייצובם.

​

חשוב שהתינוק יכיר את כל תנוחות השכיבה ויהיה פעיל בהן – על הגב, על שני הצדדים, ועל הבטן. בעת שכיבה על הגב, כשהתינוק מרים את רגליו וראשו מן המזרן, הוא מפעיל ומחזק במיוחד  את השרירים הקדמיים – הכופפים; בשכיבה על הצד יופעלו ויתחזקו השרירים הצידיים, ובשכיבה על הבטן, כשהוא מרים את ראשו, חזהו וגפיו, מתאמנים השרירים האחוריים – הזוקפים. כל המכלול הזה יאפשר תנועות מורכבות, ואפשרות של יציבה זקופה, מאוזנת וחופשית בישיבה, ולבסוף גם בעמידה.

​

אימון הגוף נעשה בהדרגה: תחילה בהרמת הראש, בהמשך בהרמת החזה, בגלגול, בזחילת גחון ובזחילת שש, לאחר מכן בהתיישבות, ולבסוף בעמידה ובהליכה.
ככל שמרכז הגוף – חגורת האגן, חגורת הכתפיים ועמוד השדרה יהיו מיוצבים יותר, כך תנועת הגפיים והראש תהיה קלה וחופשית יותר.

​

חשוב מאד שכל שלב התפתחותי ימצה את עצמו, ויהווה בסיס איתן לשלב הבא אחריו. הניסיון לזרז שלבים, או לדלג עליהם עלול לשבש את הארגון התנועתי, ולפגוע בהמשך ביציבה, בתנועה החופשית והגמישה, באיזון, בקואורדינציה, באוריינטציה ובקשב.
ארגון תנועתי לקוי מתאפיין בהפעלת מאמץ וכוח, בעוד שתנועה מאורגנת מתאפיינת ביעילות ובמינימום מאמץ.
חשוב שהתינוק יפעל בסביבה נוחה, על משטח יציב, ובטמפרטורה שתאפשר מינימום לבוש. צריך לשים לב שלא מגזימים ולא ממעיטים בגירויים, ושמפעילים את התינוק רק כשהוא ערני ומצב רוחו טוב. תינוק עייף ובכייני לא פנוי ללמידה. חשוב להפעיל אותו, אך גם להניח לו להתנסות ביוזמתו.

​

​

​

תגובת שרשרת בגוף מאורגן 
תגובת שרשרת היא מצב בו התחלת תנועה באיבר מסוים תיצור תגובה והד במפרקים ובאברים אחרים לאורך הגוף.
לדוגמא: כשהתינוק שוכב על בטנו ונשען על מרפקיו, הסטת הראש שמאלה, תיצור תגובת שרשרת לאורך גופו מהראש עד לכפות רגליו. הסטת הראש תגרום להעברת משקל אל מרפקו השמאלי, כתף שמאל תהיה נמוכה מכתף ימין, עמוד השדרה יטה יותר שמאלה יחד עם החזה והאגן, הברך הימנית תתכופף ימינה, בעוד שמפרק ירך שמאל וברך שמאל יתיישרו וישמשו למשען.